Album of the week: david sylvian - secrets of the beehive

David Sylvian ‎– Secrets Of The Beehive

Genre: Electronic, Jazz, Rock

Style: Alternative Rock, Art Rock

Year: 1987

[EL TEXTO EN CASTELLANO A CONTINUACION DEL HEBREO]

דיוויד סילביאן הוא אחד האומנים האהובים עלי במיוחד. בקולו העמוק והמלנכולי המשולב במוזיקה עמוקה ומורכבת , הוא תמיד מצליח לרגש אותי.

הוא התחיל את הקריירה שלו בשנות ה-70 בלהקת “Japan”, להקת Glam Rock שזכתה למידה לא קטנה של פופולריות. אישית, אף פעם לא התחברתי לז'אנר הזה - לא אז ולא היום – אבל לאחר פירוק הלהקה, התחיל בקריירת סולו מפוארת ומיוחדת וזה כבר סיפור אחר לגמרי.

במקרה, או שכלל לא במקרה, שניים מהמוזיקאים שהתחבר עליהם ושיתף איתם פעולה לעיתים תכופות הם שניים מהמוזיקאים שהשפיעו עלי הכי הרבה בחיים: הקומפוזיטור היפני רואיצ'י סאקמוטו (שדיברנו עליו רבות) והגיטריסט והמפיק רוברט פריפ, מייסד להקת קינג קרימסון האגדית.

האלבום "”Secrets of the beehive אשר יצא בשנת 1987 הוא אלבום הסולו הרביעי של סילביאן ובעיני הוא היחודי ביותר עד היום. למרות שסילביאן יוצר בעיקר מוזיקה אלקטרונית, האלבום הזה הוא ביסודו אקוסטי. גיטרות אקוסטיות, פסנתר, עיבודים למיתרים של סאקמוטו, כלי נשיפה של מארק אישם והפקה של אחד בשם סטיב ניי שהוא סיפור בפני עצמו, שנשאיר לפעם אחרת.

האלבום פותח בשיר "ספטמבר", שיר קצר מאד שהקול העמוק והמלודי של סילביאן בליווי פסנתר עדין, מבשר מה אנחנו הולכים לשמוע – עשרה שירים שקטים ומלנכולים, יפים עד כאב.

בהמשך הקריירה שלו הוציא סילביאן עוד 5 אלבומים – אני מכיר ואוהב את כולם – אבל Secrets of beehive נשאר האלבום האהוב ביותר ושמור אצלי במקום של כבוד. היום אני משתף אותו כאן אתכם. תהנו.

David Sylvian es uno de mis artistas preferidos. Con su voz profunda y melancólica, imbuida siempre en su música profunda y compleja, nunca deja de emocionarme.

Comenzó su carrera musical en los 70 con el grupo Ingles “Japan”, una banda Glam-Rock que tuvo su momento de éxito. A mi personalmente nunca me gusto ese género - ni entonces ni ahora – pero después de la separación de la banda, comenzó una carrera solista fantástica, que es otra historia.

Casualmente (o no…) un par de músicos con los que se junto y trabajo intensivamente a lo largo de su carrera fueron dos de los músicos que han tenido mayor influencia en mi gusto musical: El compositor japones Ryuichi Sakamoto y el guitarrista y productor Robert Fripp, alma mater del legendario King Crimson.

El álbum “Secrets of the beehive” que salió en 1987 es el cuarto álbum solista de Sylvian y, a mi juicio, el mas especial hasta el día de hoy. La base musical de Sylvian es generalmente electrónica, pero este álbum es predominantemente acústico: Guitarra, piano, arreglos de cuerdas de Sakamoto, vientos a mano de Mark Isham y la producción de un tal Steve Nye que es una historia en si misma que contaremos alguna otra vez.

El álbum arranca con “September”, una balada muy corta en la que la voz profunda de Sylvian acompañada por un suave piano nos anuncia que es lo que viene: diez temas tranquilos, profundos y melancólicos, hermosos hasta el dolor.

Luego de esta obra Sylvian editara otros 5 álbumes. Los conozco y los amo a todos, pero “Secrets of the beehive” seguirá siendo mi álbum favorito, y ha ocupado desde entonces un lugar de honor en mi discoteca. Hoy lo comparto aquí con Uds. Espero que lo disfruten!