Album of the week: tom waits - swordfishtrombones

Tom Waits ‎– Swordfishtrombones

Genre: Jazz, Rock

Style: Blues Rock, Jazz-Rock

Year: 1983

[EL TEXTO EN CASTELLANO A CONTINUACION DEL HEBREO]

יש יצריות שלוקח לנו זמן להתחבר עליהם ולהפנים אותם. ויש כאלה שממש מרגשות אותנו מהשמיעה הראשונה, משנות תודעה אפילו. אצלי האלבום Swordfishtrombones שייך לקטגוריה הזאת. זה היה האלבום שדרכו הכרתי את Tom Waits. קניתי אותו זמן קצר אחרי שיצא לאור, בתחילת שנות השמונים, וכאמור, היכה בי חזק. הוא נשמע לגמרי שונה מכל דבר ששמעתי לפניו בחיים. זמר עם קול עמוק וסדוק כמו של כושי שיכור עם עיבודים מוזיקליים של תזמורת משטרתית של איזו עיירה מאובקת ונדחת עם צליל של פחים וכלי נשיפה מזייפים.

מה זה הדבר הזה לעזאזל? שאלתי את עצמי... ולא הייתי היחיד ששאל את אותה שאלה. אפילו חברת התקליטים שלו עצמה הופתעה וסירבה להוציא אותו לאור. אבל במקרה שלי ההפתעה הייתה לגמרי אחרת... עפתי עליו.

האיש התחיל את הקריירה שלו בשנות ה-70 כמוזיקאי ג'אז עם השפעות פולק, בלוז וקאנרטי. בתקליטים הראשונים שלו נשמע אפילו כמו בוב דילאן. ב-1980 כתב את המוזיקה של הסרט "One from the heart" של פרנסיס פורד קופולה וימשיך לעבוד איתו כשחקן בסרטים לאחריו:

“Rumble Fish”(1983), “The outsiders” (1983) , “Cotton club” (1984).

באולפן של One from the heart”" הכיר את אישתו והיא זאת שדחפה אותו לממש את תוכניותיו לשנות את הכיוון המוזיקאלי למקום יותר חדשני. הפיק את האלבום Swordfishtrombones בכוחות עצמו ויצא לחפש חברה שתפיק אותו. חברת התקליטים Asylum אשר הוציאה את חמשת התקליטים הקודמים שלו, ממש לא אהבה את הצליל החדש של Waits ולא הסכימה להפיק אותו. בסוף הופק ע"י חברת Island Records שהתאפיינה בכיוון מוזיקאלי יותר חדשני ואוונגרדי. הם לא התחרתו לרגע. האלבום היה הצלחה גמורה. אחרי Swordfishtrombones ימשיכו עוד תקליטי מופת באותו סגנון: Raindogs ו- Frank Wild Years.

המוזיקה והטקסטים של Swordfishtrombones מתארים את השוליים החברתיים וכלכליים של אמריקה, הקוטב ההופכי לעושר ולחגיגיות המזויפיים של הוליווד. השיר הפותח "Underground" הוא ממש מניפסט שמבהיר על ההתחלה על מה מדובר:

There's a big dark town It's a place i've found There's a world going on Underground They're alive, they're awake While the rest of the world is asleep

וכך ממשיך עם תיאורים של עיירות עזובות, צהירים מושקי ג'ין, סרסורים, חיילים החוזרים שבורים מן הקרב ואוסף שלם של טיפוסים נכשלים, מאויישים וגמורים המחפשים את מקומם בחיים ללא הצלחה רבה. מוזיקה להתרוממות רוחנית, היא לא... אבל זה אלבום שונה ונפלא. ממש בלוז לבן. שווה שמיעה.

Hay creaciones musicales con las que nos lleva tiempo engancharnos e internalizarlas, y hay aquellas que nos producen una impresión profunda y emotiva desde la primera vez que la escuchamos, que nos mueven el piso. En mi caso, “Swordfishtrombones” pertenece a la segunda categoría. Fue el primer disco de Tom Waits que escuche, poco tiempo después de su edición a comienzos de los 80, y me dejo loco. No sonaba como nada que hubiera escuchado antes. Sonaba un cantante blanco cantando como un negro borracho con arreglos musicales de orquesta de policía de barrio y sonido de latas crujientes. Que es esto???? Me dije … Y no fui el único. Su mismo sello grabador le pregunto lo mismo y se rehusó a publicarlo. La diferencia es que en mi caso la sorpresa fue en la dirección opuesta: me voló la cabeza para bien.

Tom Waits comenzo su carrera en los 70 como musico de Jazz con influencias de Folk, blues y country. Incluso sus primeros discos suenan un poco a Bob Dylan. En 1980 escribió la música de la película “One from the heart” de Francis Ford Coppola, con quien quedaría en contacto y participara desarrollando papeles menores en sus 3 películas subsecuentes: “Rumble Fish”(1983), “The outsiders” (1983) y “Cotton club” (1984).

En el set the “One from the heart” conocio a su actual mujer, quien lo alentó a llevar adelante sus planes de cambiar de rumbo y promover su proyecto innovador. Produjo el álbum “Swordfishtrombones” con sus propios recursos y salió a buscar un sello que se lo publicara. A “Asylum” no le gusto para nada su nuevo estilo y no acepto publicarlo. Finalmente “Island Records” que eran más de vanguardia lo publicaron. No tuvieron que arrepentirse de nada. Despues de Swordfhishtronbones vendrán “Raindogs” y “Frank wild years” en una vena similar.

La musica y los textos de Swordfishtronbones hablan de la America pobre y marginal, el polo opuesto a la frivolidad y la lujuria de Hollywood. El tema que abre el álbum “Underground” es un manifiesto que nos deja bien en claro desde el principio de que se trata esto:

There's a big dark town It's a place i've found There's a world going on Underground They're alive, they're awake While the rest of the world is asleep

Y seguirá con tajantes descripciones de pueblos abandonados, jóvenes empapados de Gin, cafisios, soldados que vuelven de la guerra, una fauna completa de desesperados, fracasados y desesperanzados buscando su lugar en la vida. Música para levantar el espíritu, no es… Pero es un álbum diferente y extraordinario. Blues blanco. Vale la pena escuchar.