Fabian's choice # 21 - Ryuichi sakamoto

[EL TEXTO EN CASTELLANO A CONTINUACION DEL HEBREO]

חידוש בפלייליסטים חברים!

מפעם לפעם אוציא פלייליסט שיהיה מוקדש ליוצר בודד ומיוחד. הרעיון הוא לבחור יוצרים פחות מוכרים ופופולארים שאני אוהב,ולשתף אותו איתכם, מאזיני הפלייליסט.

בחרתי לפתוח את הסדרה עם אומן יפני שמלווה אותי שנים רבות והוא אהוב אלי ביותר – Ryuichi Sakamoto

להיכרות והתאהבות שלי עם Sakamoto שלושה סבבים:

- הפעם הראשונה שפגשתי אותו היה ב 1983 בסרט "חג שמח מיסטר לורנס". אהבתי את שיר הנושא של הסרט (Forbidden Colors) בעיקר בגלל השירה הרגישה והמיוחדת של David Sylvian אבל זה נשאר שם ולא התקדם לשום מקום.

- יעברו כמה שנים בלי לשמוע ממנו עד לבוקר אחד בשנת 1991 כשהייתי בנסיעה לצפון הארץ. הייתה אז תוכנית בוקר מוקדמת בגל"ץ מ-6 עד 7, שהשמיעה מוזיקה מעולה ושם נפגשנו בשנית. הקריין ניגן שיר שקט ומיוחד בשירה של Youssou N’dour שממש היפנט אותי. לשיר קראו Djabaram מתוך האלבום Beauty . כבר למחרת התייצבתי בחנות התקליטים וקניתי את האלבום. אבל, גם אז, זה לא ממש התרומם ביננו. כפליט של הרוק הפרוגרסיבי ,למעט השיר המיוחד ההוא לא הצלחתי להתחבר ממש לסגנון האלקטרוני האקלקטי וקצת פופי של האלבום.

- שוב עברו מספר שנים עד המפגש השלישי והקובע, שהתרחש הפעם בפריז בשנת 2001. הייתי בנסיעת עבודה ופניה הצטרפה אלי לסופ"ש. אחרי ארוחת הערב טיילנו קצת בשדרת שמס אליזה, ונכנסנו לחנות התקליטים של FNAC. אלה היו השנים הראשונות של המוזיקה הדיגיטאלית ובחנות היה חידוש מהפכני – דגמו אלפי דיסקים, המירו אותם ל MP3 והציבו עמודי שמע בכל פינה בחנות. יכולת לקחת כל דיסק, לסרוק את הברקוד שלו בעמוד השמע ולשמוע את כל השירים. אני לא ידעתי שימחה כזאת! כמו ילד בחנות צעצויים, רצתי מעמדה לעמדה, כל פעם עם ערימה חדשה של דיסקים שסיקרנו אותי. די מהר פניה התייאשה ממני וישבה לנמנם על מדרגות החנות... אז מצאתי על המדפים את "1996" של Sakamoto וסיקרן אותי מה עלה בגורלו. הפעם עפתי עליו, וזה לא לקח לי יותר מכמה דקות שמיעה כדי להבין שזה זה.

מה שמאפיין את Sakamoto הוא קודם כל המנעד המוסיקאלי הרחב שלו. היצירה שלו נעה בחופשיות בין נופים מוזיקאלים שונים ומגוונים, אך תמיד ניתן להבחין בסיגנונו היחודי ובסימני היכר יחודיים לו. היצירה שלו היא מקום מפגש רב-תרבותי של מזרח ומערב, אלקטרוניקה ואקוסטיקה, קצב ואווירה.

סאקמוטו התחיל את הקריירה המוזיקלית שלו בסוף שנות השבעים עם להקת סינטי-פופ יפנית בשם Yellow Magic Orchestra – YMO. אישית, אני מאד לא אוהב את הז'אנר הזה ולכן אין בפלייליסט אף שיר של הלהקה, אבל, מביני עניין אומרים, שנחשבו לחלוצים בתחום והיצירה שלהם השפיעה רבות על הפופ האלקטרוני של שנות ה-80 ואפילו על ההיפ-הופ. הוא יעשה בהמשך גירסאות אקוסטיות יפיפיות לכמה שירים של הלהקה, כמו השיר שסוגר את הפלייליסט, ביצוע אקלקטי לפסנתר ב-4 ידיים של השיר Tong Poo

היצירה המעניינת מבחינתי מתחילה עם פירוק הלהקה.הכיוון האלקטרוני שהתחיל ב YMO התפתח למוזיקת עולם עם בסיס קצבי ואלקטרוני, עם הרבה שילובים של מוזיקה יפנית מסורתית וגם נגיעות של תרבויות אחרות – התוצאה יפיפיה. לדאבוני האלבום Beauty , שלימים למדתי לאהוב ומייצג טוב את הסגנון הזה , לא נמצא בספוטיפי ולכן אין שירים שלו בפלייליס, אבל מי שרוצא לשמוע, הוא ישנו ביוטוב -

https://www.youtube.com/watch?v=X1l5sXM9Joc&list=PLiN-

7mukU_RHPtcp78gDpiuMDSIl3bENw

במקביל ליצירה האלקטרונית, סקאמוטו כתב גם הרבה מוזיקה אקוסטית לפסנתר סולו ולשלישייה של פסנתר, כינור וצ'לו. יצירה מדהימה ומרגשת מאד בעיני, עם השפעות חזקות מאד של האימפרסיוניסטים הצרפתיים, בעיקר Debussy ו- Satie . סקאמוטו אמר פעם ש Debussy הושפע מהמוזיקה המזרחית והוא הושפע מ Debussy, כך שמבחינתו זה סוגר מעגל.

הבחור מאד אוהב גם לגוון ולשתף פעולה עם מוזיקאים רבים אחרים. אפשר למצוא אותו כנגן אורח באינספור אלבומים וזה תמיד מפתיע לטובה! שיתוף הפעולה שלו עם David Sylvian התחיל עוד כאשר סילביאן היה בלהקת "יפן" בשנות השמונים ונמשך הרבה מאד שנים. כללתי בפליי 3 יצירות משותפות שלהם – שילוב מרגש וקטלני. הוספתי לפליי גם שת"פ שלו עם זמרת הפאדו Cesaria Evora וגדול זמרי ברזיל Caetano Veloso בשיר E preciso perdonar ("חייבים לסלוח").

ואם מדברים על ברזיל, יש לזה גם מקום מיוחד ביצירה של Sakamoto – לבן אדם יש חולשה לבוסה נובה, ואי אפשר להאשים אותו... ב-2001 התיישב בבית של אחד מאבות המייסדים של הבוסה נובה Antonio Carlos Jobim ויחד עם ג'אקס מורלנבאום (צ'לו) ופאולה (אישתו – שירה) הקליטו דיסק של שירים של ג'ובים, כאשר הוא מנגן על פסנתר הכנף של ג'ובים עצמו. האלבום הצליח מאד וזה גרם להקלטה של עוד שני אלבומים נוספים באותו קונספט וסיבובי הופעות. באחד האלבומים האלה כלל גם את השיר Tango בספרדית, שלמרות שמו, מזכיר יותר בוסה מאשר את הקצב הארגינטינאי... נו... נסלח לו.

ובנוסף לעיל, Sakamoto גם מוכר כמלחין איכותי ביותר של מוזיקה לסרטים. תחילת הקריירה שלו כלמחין סרטים היא ב-1983, לסרטו של Nagisa Oshima "חג שמח מיסטר לורנס" שהזכרנו קודם. שיר הנושא של הסרט בשירה של David Sylvian הוא השיר שפותח את הפלייליסט "צבעים אסורים". שיר ענק שזכה לעשרות ביצועים וגרסאות שונות בידי סקאמוטו בהמשך. פרט מעניין הוא שבנוסף להלחנת המוזיקה לסרט, הוא גם שיחק בסרט תפקיד ראשי ליד David Bowie. סקאמוטו שיחק את הקצין היפני, מפקד המחנה שבויים. לבחור כישורים רבים, מסתבר... אבל זו היתה רק תחילתה של קריירה מפוארת, הוא הפך למלחין מבוקש מאד בקרב במאים נחשבים כמו ברטולוצ'י, אלמודובר, אינייריטו (בבל, אהבה נושכת), אוליבר סטון, בריאן דה פלמה ורבים אחרים. סה"כ כתב פסי קול לכ-40 סרטים, סדרות ומשחקי וידאו, כולל לעונה האחרונה של "מראה שחורה". כללתי בפליי כמה שירים מתוך פסי הקול של סרטים שאהובים עלי במיוחד.

ואם זה לא היה מספיק, Sakamoto הוא גם אקספרימנטליסט בלתי נלאה. בשנים האחרונות עיקר היצירה שלו היא של מוזיקה אלקטרונית מופשטת בשיתופי פעולה עם שני מלחינים נוספים: Alva Noto ו Fennesz. אני חייב להודות שאפילו לי, אשר מחשיב את עצמי כבעל טעם מוזיקלי רחב, מגוון ומתוחכם, המוזיקה הזאת קשה לעיכול. אולי יום אחד אצליח להבין אותה, יש תקווה. בכל אופן, היות ואני לא מתחבר אליה, לא כללתי אף יצירה כזאת בפלייליסט. הסקרנים מבינכם מוזמנים לתאום ממנה בספוטיפי. ספרו לי אחר כך איך היה.

לפני כשנתיים יצא סרט דוקומנטרי עליו בשם KODA - הוא לא בנטפליקס וקצת קשה להשיג אותו, אבל אם מזדמן לכם, אני ממליץ בחום. מספר על החיים שלו, הקריירה המוזיקלית, ההשפעות, התשוקות, האקטיביזם הפוליטי בתחום הסביבה והכל מלווה כמובן במוזיקה המופלאה שלו. קישורית לטריילר: https://www.youtube.com/watch?v=lyFZpQsNjkA).

זהו! אז מקווה שתהינו מהפלייליסט השונה, של היוצר המיוחד הזה, ואם יעורר לכם טעם של עוד, ותירצו המלצות, אני פה בשבילכם 😊

שבת שלום!

Hay novedades en la playlist!

Así como de tanto en tanto sale una play exclusivamente de covers, ahora también sacare cada tanto una dedicada a un músico exclusivo. La idea es dedicarla a músicos que aprecio en especial, que son menos conocidos o populares y que quiero compartir con Uds. Para empezar esta serie, elegí un músico japonés que me acompaña hace muchos años y al que amo en especial – Ryuichi Sakamoto.

Mi historia con Sakamoto tuvo 3 encuentros:

- Mi primer encuentro fue cuando vi la película “Merry Crhistmas Mr. Lawrence” en 1983. Me gusto el tema musical del film, especialmente porque estaba cantado por David Sylvian, pero allí nomas quedo.

- Mi segundo encuentro tuvo lugar unos años mas tarde en 1991, cuando me encontraba manejando y escuchando un programa de buena música que había en ese entonces temprano a la mañana. Escuché el tema “Djabaram” compuesto por Sakamoto y cantado por Youssou N’Dour y me hipnotizo. Al día siguiente ya estaba en la disquería comprando el álbum “Beauty”. La verdad es que fuera del tema ese, el resto del álbum no me engancho demasiado en aquel momento. Al ser un refugiado del rock progresivo me sonaba demasiado electro-pop, totalmente diferente a lo que estaba acostumbrado a escuchar.

- El tercer y definitivo encuentro ocurrió en Paris en el 2001. Estaba en un viaje de trabajo y Fania se me sumo a pasar juntos el fin de semana. Salimos a cenar y caminar por Champs Elysees, y terminamos entrando a la disquería FNAC. Eran los años en los que recién comenzaba a desarrollarse la digitalización de la música, y la FNAC había implementado una novedad fantástica. Habían digitalizado casi el 100% de los CDs en venta a MP3, y colocado varios postes de escucha por la superficie del local. Uno podía venir con su pila de CDs, el lector de barras del poste los leía y podías escuchar el álbum completo. Que felicidad!!! ¡Me sentía como un nene en la juguetería! En determinado momento Fania se rindió y se fue a dormitar en las escaleras del local, mientras yo iba y venía de un poste al otro con mis pilas de CDs. En una de las vueltas encontré “1996” de Sakamoto y me pico la curiosidad - que andara haciendo el nipón estos días??? y esta vez me flecho, y desde ese día, no nos separamos más.

Lo que caracteriza a SAKAMOTO es más que nada su amplio espectro musical. Su obra se mueve libremente entre paisajes musicales diferentes y variados, y aun así siempre se logra identificar su estilo especial, su firma, su identidad japonesa. Su música es un lugar de encuentro multicultural de oriente y occidente, de contradicciones que se juntan, música electrónica y acústica, melódica y abstracta, rítmica y ambiental, Okinawa y Rio de Janeiro.

SAKAMOTO comenzó su trayectoria musical a fines de los setenta con un grupo Synthpop japones llamado Yellow Magic Orchestra – YMO. A mí personalmente, ese género nunca me ha gustado, (por lo que no incluí ningún tema de ellos en esta play) pero los entendidos dicen que esta banda fue pionera del pop electrónico e incluso influenciaron significativamente al Hip Hop que estaba en estado de consolidación. Algunos de sus temas serán reinterpretados más tarde por SAKAMOTO en versiones acústicas muy buenas, como el tema “Tong Poo” que cierra la playlist en una versión ecléctica de piano a cuatro manos.

La obra que a mí me resulta más interesante comienza después que YMO se separan. Aquella vena electrónica que comenzó con YMO progreso en un estilo nuevo de música étnica de fuerte base rítmica y de música tradicional japonesa, incluyendo también elementos africanos y latinos.. El álbum que mejor refleja este estilo es “Beauty” de 1989 (que mencionamos antes y con el tiempo aprendí a apreciarlo), pero lamentablemente por algún motivo no está ni en Spotify ni en Apple, por lo que no pude incluir ningún tema en la playlist. El que quiera hacer los deberes después de la playlist puede escucharlo en youtube: https://www.youtube.com/watch?v=X1l5sXM9Joc&list=PLiN-7mukU_RHPtcp78gDpiuMDSIl3bENw

Paralelamente a su obra electrónica, SAKAMOTO compuso mucha música para piano solo o para trio de piano, violín y cello. Para mí su obra acústica es la que más me conmueve, muy influenciada por los impresionistas franceses, especialmente Debussy y Satie. SAKAMOTO dijo una vez que Debussy estuvo muy influenciado por la música oriental, y a su vez, él está muy influenciado por Debussy, de manera que se cierra el círculo.

La colaboración con otros músicos ocupa también una parte importante de su obra. Se lo puede encontrar en un sinfín de álbumes como musico invitado, lo que siempre resulta una sorpresa grata. Su colaboración íntima y excelente con David Sylvian comenzó en los 80, cuando Sylvian aún estaba en el grupo “Japan”. Incluí 3 temas del dúo en la playlist ya que Sylvian es otro gran musico que admiro. Incluí también un lindo tema junto a Cesaria Evora y Caetano Veloso – E preciso perdonar.

Y si de Brasil hablamos, la música brasilera es otro de los motores detrás de su composición. La Bossa nova está presente en muchos de sus temas. En el 2001, junto al celista brasilero Jacques Morelenbaum y su mujer Paula, grabo un álbum en la casa de Antonio Carlos Jobim, tocando el piano de cola del pionero de la Bossa nova. El álbum, titulado “Casa” este compuesto de interpretaciones de temas clásicos de Jobim, incluyendo un tema que nunca se había grabado – Tema para Ana – al que incluí también en la playlist. La critica fue variada (algunos dicen que carece del “calor” de la Bossa), pero se grabaron 2 álbumes más con temas de Jobim: “Un dia en New York” y “Live in Tokyo 2001”.

A pesar de su nombre, el hermoso tema “Tango” está más cerca de la Bossa nova que de la música porteña, pero lo perdonamos. Fue grabado por primera vez en el disco “Smoochy” de 1996 con una versión en Japones y otra en castellano con letra de Raul Carnota!!! (genios que se juntan). Incluí en la play la versión en castellano. En el 2011 Fito Páez grabo otra versión, cantada por el junto a Chico Buarque y con una letra diferente escrita por Fernando Aponte “Voy por Rosario en el 78, Santa Fe…”. Pese a Fito y a Chico Buarque, el resultado, a mi gusto, es lamentable, especialmente conociendo el original. Juzguen uds. y me cuentan después (https://www.youtube.com/watch?v=IynpMd16CNo). Para completar esta fase brasilera, incluí también un bello tema junto al Americano/brasilero Arto Lindsay – Simply Are.

Sakamoto tiene también una larga carrera como compositor de bandas sonoras de películas, series e incluso, video games. Comenzó con la composición de la música de la película Feliz Navidad, Mr. Lawrence de 1983, dirigida por el japones Nagisa Oshima. La canción que abre la playlist, “Colores Prohibidos” cantada por David Sylvian, es el tema principal de la película. Lo interesante es que además de haber compuesto la música, actuó en la película junto a David Bowie en un papel protagónico, como el oficial japones a cargo del campamento de cautivos. Pero su carrera de actor no remonto vuelo… volverá a actuar en papeles pequeños, pero nunca en un papel tan protagónico como este.

A partir de aquí, SAKAMOTO se convirtió en un musico muy pedido por cineastas de primera línea como Bertolucci, Almodóvar, Iñarritu, Brian de Palma, Oliver Stone, y otros más. Hasta hoy compuso alrededor de 40 bandas sonoras y lo sigue haciendo. Una de sus últimas composiciones fue para la tercera temporada de Black Mirror. En la playlist figuran algunas de las bandas que a mi más me gustan, incluyendo “El último emperador” de Bertolucci por el que fue premiado con el Oscar a la mejor banda de sonido.

Y como si fuera poco, Sakamoto es también un experimentalista de vanguardia en música electrónica abstracta, junto (pero separadamente) a los músicos Alva Noto y Fennesz. Tengo que confesar que a pesar de vanagloriarme de tener un gusto musical super amplio y de no hacerle asco a nada, esta faceta de SAKAMOTO me resulta difícil de deglutir… No se… tal vez algún día logre entenderla, pero por ahora fracase en todos mis intentos de conectarme con esa parte de su creación. No hay entonces en la playlist temas de esta onda. Los curiosos entre ustedes están invitados a explorar y probar vuestra suerte. Cuéntenme después como les fue .

Hace dos años salió una película documental excelente sobre Sakamoto llamada “Koda” https://www.youtube.com/watch?v=lyFZpQsNjkA). Filmada después de haberse recuperado de un cáncer de faringe, describe su carrera, su obra, su activismo ambientalista, su búsqueda por captar los sonidos. Recomiendo fervorosamente!

Espero que esta perorata un poco extensa haya servido para despertarles el apetito de escuchar esta primera playlist monográfica y que logren disfrutar de la música de Sakamoto como yo lo vengo haciendo hace ya tantos años!

Shabbat Shalom