Fabian's choice # 31: patricia barber

[EL TEXTO EN CASTELLANO A CONTINUACION DEL HEBREO]

את פטרישיה ברבר (Patricia Barber ) שמעתי בפעם הראשונה בנסיעה מסנטה ברברה לסאן פרנסיסקו על כביש 101 היפיפה. הקריין ברשת הציבורית ראיין אותה בצאתו של אלבומה Modern Cool בשנת 1998. זאת היתה אהבה משמיעה ראשונה. לא יכולתי להשאר אדיש לקול העמוק והמכשף, סגנון השירה היחודי והטקסטים השכלתניים והחכמים. היו סוף שנות ה-90 והדיסקים שלה לא נמכרו עדיין בארץ, אז הזמנתי באינטרנט. זו היתה קניית הרשת הראשונה שלי. אני חושב שזה היה דרך CD-NOW לפני שאמזון קנה אותם. היסטוריה... אז פטרישיה מלווה אותי מאז ועם השנים הכרתי את כל היצירה שלה, ואת רובה אני אוהב. מאד.

פטרישיה היא זמרת-יוצרת ג'אז. יש לה קול פילם-נוארי מכשף, ונטייה להשתמש במילים כבדות ומשפטים מסורבלים, שהופכים להיות קלים ופשוטים הרבה יותר בזכות הדרך בה היא מלחינה ושרה. היצירה שלה עשירה מאוד, בצורה ובתוכן. מוקפדת ומלאה בפרטים. היא מתבוננת פנימה או החוצה, ומשלבת את מה שהיא רואה עם עולמות תוכן נוספים: אומנות, ספרות, פילוסופיה, מדע. רק היא יכולה לתאר פרידה מחברתה בדימויים של עולם הקוסמולוגיה ובאותה נשימה לצטט את אינשטיין ואת הייסנברג, והכל בקצב הבוסה נובה ( Redshift).

במצב רוח מסוים ברבר יכולה להיתפס כשכלתנית ומרוחקת. במצב רוח אחר – מלאת רגישות ותשוקה. הלבוש שלה מוקפד ושמרני, אבל מול הפסתנר היא תמיד יחפה. למרות שבשירים שלה ברבר מביאה עולם ומלואו, באופיה היא מופנמת. היא שיתפה את העוקבים שלה בפייסבוק בפחד הבמה שמלווה אותה.

נולדה בשיקגו ב-1955. אביה, פלויד ברבר, היה נגן סקסופון. בנעוריה למדה מוזיקה ופסיכולוגיה, אחר כך התחילה את הקריירה המוזיקלית שלה במועדנוי ג'אז קטנים. כבר אז כתבה, אבל רוב הרפרטואר שלה התבסס על סטנדרטים ועל גרסאות כיסוי לשירי פופ ורוק. זהו המיקס באלבומים הראשונים שהוציאה במהלך שנות התשעים. בהדרגה, התחילה לשלב יותר ויותר יצירות שלה עד לאלבומים המאוחרים יותר שלה שכוללים רק יצירות אישיות. אני אוהב במיוחד את האלבומים שהוציאה בשנות ה-2000: "Verse", "Mythologies", ו- "Smash"

ב-2010 הגיעה לישראל למספר מצומצם של הופעות, וממש שמחנו על ההזדמות הזאת לראות אותה בהופעה חיה! אך כגודל הציפיה כך היתה האכזבה. הייתה מנוכרת, ניגנה רפרטואר חדש שלא הכרנו ולא פצחה פה אפילו פעם אחת להגיד שלום לקהל ששילם ממיטב כספו לבוא לשמוע אותה. אבל האכזבה לא היתה מספיק קשה כדי שלא נמשיך לשמוע את היצירה הנפלאה שלה.

למרות ששילבתי חלק מהשירים שלה בפלייליסטים, זאת הזדמנות לעשות פוקוס על היצירה שלה ולשתף אותכם באהבה שלי ליוצרת המיוחדת הזאת. מקווה שתהינו.

נ.ב: תשמעו איזה קטע... כמו שקרה לי עם שני הפלייליסטים הקודמים שהקדשתי ליוצרים שאני אוהב, גם במקרה הזה האלבום הראשון שלה שהכרתי, Modern Cool, לא נמצא ב SPOTIFY. אותו דבר בדיוק קרה לי עם Beauty של סקאמוטו ו Prophesy של ניטין סאהוני. חובבי תורות קונספירציה מוזמנים להמציא הסברים לתופעה המעצבנת הזאת! גם האלבום הראשון שלה Split לא נמצא וחבל, כי יש שם את גרסת כיסוי ל Two for the Road היפה ויותר שאני מכיר. אספתי אותה לרשימה ב Youtube. אל תפספסו אותה. מרגשת ברמות.

A Patricia Barber la escuche por primera vez viajando de Santa Barbara a San Francisco por la hermosa ruta 101. El locutor de la emisora pública la entrevistaba con motivo de la edición de su álbum “Modern Cool” en 1998. Fue amor a primera oída. No pude quedar indiferente a su voz profunda y cautivante, su especial manera de cantar y sus textos inteligentes. Era el fin de los 90 y sus discos no se conseguían en Israel, por lo que los encargue por internet. Fue la primera vez que hice una compra por la red. Creo que fue en CD NOW, antes que fuera comprada por Amazon. Historia… Así fue que Patricia me acompaña desde entonces y conocí toda su obra. Casi toda me gusta. Mucho.

Patricia Barber es una canta-autora de Jazz con una voz de film-noir cautivadora y una tendencia a utilizar palabras sofisticadas y frases complejas, que se convierten en fáciles de digerir gracias a su manera de componer y cantar. Su creación es muy rica en forma y contenido. Meticulosa y llena de atención a los detalles. Observa adentro y afuera, y combina con maestría lo que ve y siente con contenidos de arte, literatura, filosofía y ciencia. Solo ella puede describir la separación de su pareja con imágenes tomadas de la cosmología, citar a Einstein y Heisenberg, y todo al ritmo de una bossa nova (Redshift).

En estados de ánimo determinados puede sonar demasiado mental y alejada, y en otros, llena de sensibilidad y pasión. Se viste de manera meticulosa y conservadora, pero siempre toca el piano descalza, y a pesar que en sus canciones expone su mundo sin inhibiciones, es introvertida y tímida. Incluso compartió con sus seguidores de Facebook el miedo de escenario que la acompaña desde siempre.

Patricia nació en Chicago en 1955. Su padre, Floyd Barber, fue musico y tocaba el Saxofón. Estudio música y psicología y comenzó su carrera musical en bares y clubes de jazz pequeños. A pesar que ya escribía sus propios temas su repertorio estaba basado fundamentalmente en standards y covers de temas de rock y folk. Ese es el mix que encontramos en sus primeros álbumes de los años 90. Paulatinamente, fue incorporando más temas propios, hasta sus álbumes últimos que son exclusivamente su creación personal. A mi me gustan especialmente sus albumes de los 2000, "Verse", "Mythologies" y "Smash".

En el 2010 visito Israel de gira y dio un par de conciertos. ¡Con gran alegría y expectativa corrimos a comprar los tickets para escucharla finalmente en vivo! La decepción fue tan grande como la expectativa. En el escenario estuvo totalmente desconectada, ensimismada, toco un repertorio desconocido y no abrió la boca para saludar ni al comienzo ni al final. Un desastre. Por suerte la decepción no fue tan traumatizante como para dejar de escucharla 😊.

A pesar que incluí varios de sus temas en las playlists, esta es una buena oportunidad para hacer foco en su obra y compartir con Uds. mi amor por esta artista tan especial. Ojala puedan disfrutarla.

PS: Escuchen que cosa rara… Tal como me paso con las otras dos playlists que dedique a compositores que me gustan, también con Patricia Barber ocurrió que el primer álbum que conocí de ella no esta en Spotify. Me paso lo mismo con “Beauty” de Sakamoto y “Prophesy” de Sawhney. ¡Los adictos a las teorías conspirativas están invitados a enviar sus conjunciones! También el primer álbum de PB, “Split” esta ausente, y es una pena, porque tiene uno de los covers mas maravillosos de “Two for the Road” de Henry Mancini. La incluí en la lista de Youtube. No dejen de escucharla. Emociona.